<h1>שו"ת התשב"ץ ח"ב סימן רפ"ב</h1>
<h2>דף כג.</h2>
שאלת ראובן יש לו חצר אחת שוה חמישים זהובים, ועליו כתובת אשה ממאה זהובים. ומישכן חצרו בעשרים וחמישה זהובים, ונסתלקה אשתו משעבוד כתובתה לבעל המשכונה. ואחר כך הקדיש שני בתים לספר תורה, ומת. ובאו לו לגבות כתובתה האשה, וחובו בעל המשכונה, וההקדש. איך תהיה גבייתם. תשובה האשה קודמת לכל בכתובתה, אלא שמכוחה יגבה בעל המשכונה חובו, והשאר תטלנו האשה בכתובתה, ויפסיד ההקדש. והכי תנן בהדיא בפרק שום היתומים [כ"ג ע"א], המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה כשהוא מגרשה ידירנה הנאה, וכתבה הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהלכות אישות [ה"י]. ואף על גב דאמרינן [יבמות מ"ו ע"א] הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד, לא בכל הקדש אמרינן, אלא בהקדש שהוא קדוש קדושת הגוף, כמקדיש בהמה תמימה למזבח שהיא גופה חל עליה ההקדש, אבל הקדש בדק הבית שהוא קדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד. כן כתב בעל הערוך ז"ל בערך קדש, וכן כתוב בספר חושן משפט בסימן קי"ד [טור חו"מ סימן קי"ז] וכן כתב רש"י, והסכימו עימו האחרונים ז"ל. ובפרק גט פשוט [ב"ב קע"ד ע"ב] ובפרק שבועת הדיינין [שבועות מ"ב ע"ב] ובפרק שום היתומים [ערכין כ"ג ע"א] אמרו שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מאה לפלוני בידי, נאמן, חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש, ולא אמרינן דליפקע הקדש שיעבודו של אותו פלוני. והמתחסד בזה וחושב לו זכות להפקיע זכות הדיוט מפני זכות הקדש טועה הוא, דהא קיימא לן דקשה גזלו של הדיוט יותר משל הקדש כדאיתא בפרק הספינה [ב"ב פ"ח ע"ב]. ומיהו אם האשה סילקה שעבודה מההקדש כמו שעשתה מבעל המשכונה, יטול ההקדש מה שהקדיש והשאר לאשה.
